ת"א 258/94

תקציר

התובעת, הנשואה לנתבע משנת 1971, הגישה תביעה להצהיר על זכויותיה בנכסים שונים שנרכשו על ידה, על ידי הנתבע, או על שניהם, ולהורות על פירוק הנכסים המשותפים בינה לבין הנתבע. לתובע ולנתבע היו חשבונות בנק משותפים, ושניהם תרמו למשק הבית בדרכים שונות תוך גידול משותף של חמישה ילדים. השאלה המרכזית הייתה האם חזקת השיתוף בנכסים חלה במקרה זה. בית המשפט מצא כי קיים בסיס איתן לקיומה של חזקה כזו ממועד נישואי הצדדים, והיא נמשכה עד שהנתבע עזב את בית המגורים המשותף בשנת 1995. חזקת השיתוף חלה על כל הנכסים המשמשים את המשפחה, וכן על נכסים עסקיים, לרבות נכסים שנרכשו לפני הנישואין. רישום נכסים על שם בן זוג אחד בלבד לא סתר את חזקת השיתוף, במיוחד כאשר מדובר בבית מגורים משותף. יתר על כן, העובדה שהתובע והנתבע עשו ניסיון פיוס לאחר בקשתו הראשונית של הנתבע לשלום בית, תמכה בחזקת השיתוף. לפיכך קבע בית המשפט כי החנות, רכב המיניבוס, הדירה ברחוב השלום, הבית בלהבים, קופות הגמל וביטוח החיים היו כולם בבעלות משותפת של התובע והנתבע בחלקים שווים. עם זאת, חזקת שוויון השיתוף לא חלה על נכסים שנרשמו על שם צד אחד ביום 1.8.95, אלא אם כן הוצגו ראיות סותרות. בית המשפט הורה לצדדים לנסות להגיע להסכמה על חלוקת הרכוש. אם לא יושג הסכם כזה תוך 60 יום, תפורק השותפות, הנכסים יפורקו והתמורה תחולק. לצדדים הומלץ להיפגש ולנסות להגיע להסכמה בכוחות עצמם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.