עת"מ 21678-10-18

תקציר

העתירה מתייחסת לבקשה לשימוש חורג בכ-13,000 מ"ר קרקע המיועדת לחקלאות להפעלת מרכז לוגיסטי. הקרקע המדוברת, הממוקמת בשטח המוניציפאלי של המועצה האזורית גן רווה, מאכלסת כיום בית אריזה לפירות הדר. העותר טוען כי השימוש הנוכחי בקרקע, הכולל אחסון מיצים וצינורות, קיים שנים רבות ויש להכשיר אותו באמצעות היתר לשימוש חריג. הוועדה המחוזית המליצה לאשר את הבקשה לשימוש חורג, בכפוף להגשת תכנית להסדרת שימושים קיימים בתוך שלוש שנים. עם זאת, הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה בנימוקים שונים. ראשית, השימוש המבוקש מהווה סטייה משמעותית מהתכנית, המשנה את אופי הסביבה. שנית, אין אופק תכנוני שיתמוך בשימוש המבוקש. שלישית, אישור הבקשה משמעותו עידוד עבריינות בנייה, שכן העותר הורשע בעבירות הקשורות לשימוש בלתי מורשה בקרקע. בית המשפט בחן את החלטת הוועדה המחוזית ולא מצא פגם המצדיק התערבות שיפוטית. ההחלטה התבססה על שיקולים סבירים, ובהם חוסר שקיפות בהליך, היקפו הניכר של השימוש החריג המבוקש וניסיונה של העותרת להנציח שימוש חורג הסותר את ייעודה התכנוני של הקרקע. בית המשפט הדגיש כי היתרי שימוש חורג הם פתרונות זמניים ויש להעניקו במשורה. בנוסף, הקרקע כפופה לתוכניות מתאר ארציות ומחוזיות המייעדות אותה לחקלאות, ואין צפי לשינוי ייעודה. עוד ציין בית המשפט כי השימוש שעושה העותר במקרקעין נגוע בעבריינות בנייה, שמטרתה להפיק רווחים. יתר על כן, העותרת לא שיתפה את כל הגורמים הרלוונטיים בהליך, וכתוצאה מכך נעדרה הגינות פרוצדורלית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והדגיש כי היתרי שימוש חורגים אינם מיועדים להיות קבועים. עם זאת, כדי להימנע מגרימת נזק בלתי הפיך לחברת יפאורה, החוכרת את הקרקע לשימוש לוגיסטי, התיר בית המשפט ליפאורה להמשיך לפעול למשך שנה וחצי נוספות תוך הפקדת ערבות בנקאית. העותר חויב בתשלום שכר טרחה בסך 20,000 ₪, והמשיבים האחרים היו פטורים מתשלום הוצאות למרות שעמדתם העקרונית נדחתה.