דב"ע נה/116 - 0

תקציר

בפסק הדין מיום 16.11.2000 הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלת הודג'קין של גב' שטיין לבין תנאי עבודתה במעבדה, לאחר דיונים מקיפים בנושא. בית המשפט בחן חוות דעת של מומחים רפואיים, ובראשם פרופ' ריבק, שהדו"ח היסודי והמנומק שלו הועדף על פני אחרים, ובהם הדו"ח של פרופ' רחמילביץ', שהכיל קביעות עמומות וחסר ביסוס אמפירי. הניתוח המדוקדק של פרופ' ריבק כלל סקירת מחקרים רבים, התייעצויות מומחים ונתונים, ובסופו של דבר הפריך כל קשר בין סביבת העבודה של גב' שטיין לבין מחלתה. פרופ' ריבק הדגיש כי הקשרים המבוססים היחידים של הודג'קין עם חשיפה תעסוקתית נגעו לענפים ספציפיים שאינם רלוונטיים לתפקידה של גב' שטיין. בנוסף, דחה בית המשפט התנגדויות לאלמנטים פרוצדורליים כגון מינוי מומחה נוסף ופסל ראיות חדשות מבא כוח המשיב בהיעדר זיקה מוכחת. למרות אופיו הממושך והמורכב של התיק, שכלל שימועים מרובים וניתוחי מומחים, לא הוכחה ממשית עמדה באמות המידה המשפטיות הנדרשות לביסוס קשר סיבתי בין מחלתה של גב' שטיין לבין עבודתה. לפיכך התקבל הערעור, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו, והמוסד מכסה את החשבונית הסופית של פרופ' ריבק.