ע"פ 8862/16

תקציר

פסק הדין נובע מערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ברצח בכוונה תחילה. בית המשפט המחוזי מצא כי המערער דקר והרג את הקורבן בעקבות עימות בביתו של המערער. הערעור ערער בעיקר על ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית המשפט המחוזי, ובפרט על זהותו של מבצע הפיגוע, שלטענת המערער היא אמו ולא הוא עצמו. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מפורט ומנומק היטב, בהתבסס על עדויות הנוכחים בזירה. בית המשפט ציין כי קשה לערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים כאלה, שכן לבית המשפט המחוזי יש יתרון בשמיעת העדים והתבוננות בהם ממקור ראשון. פסק הדין התייחס גם לטענות המערער בדבר החזקת סכין, מספר פצעי הדקירה והיסוד הנפשי הנדרש לרצח בכוונה תחילה, ולא מצא כל הצדקה לטענות אלה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית של המערער, וציין כי הדקירה הקטלנית לא הייתה הכרחית לסילוק הסכנה, במיוחד בהתחשב באימוני אומנויות הלחימה של המערער. אשר לעבירת שיבוש הליכי משפט, אישר בית המשפט המחוזי את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער שיבש ראיות בכך שניקה את הדם מהזירה. טענתו של המערער כי קביעה זו סותרת את הקביעה לפיה רדף אחר הנפגעת לא התקבלה. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורה של המערערת להפחתת סכום הפיצוי שנקבע, שנקבע למקסימום המותר בחוק. זאת, בחומרה הרבה של הפשע ובהשפעתו העמוקה על משפחת הקורבן. השופט א' פוגלמן והשופט י' וילנר הסכימו עם פסק הדין, והביאו לדחיית הערעור פה אחד.