ע"א 8960/06

תקציר

במקרה דנן, המערער, תושב פלסטיני שנפגע בעת שעבד בשטח ישראל, תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שאיבד את רגלו בתאונה. למרות שהוכר תחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה, בית המשפט מצא את ניסיונותיו לתבוע פיצויים נוספים לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי ללא ביסוס. נכותו התפקודית של המערער הוערכה בשיעור של 60%, ותביעות הפיצויים שלו – שהתבססו על שכר שנוי במחלוקת לפני התאונה והיעדר זכויות סוציאליות לכאורה – הותאמו כך שיתאימו לממוצעים האזוריים. טענותיו להגדלת הפיצוי בגין סיוע אישי, ניידות והוצאות רפואיות נדחו, במיוחד לאור העובדה שהמוסד לביטוח לאומי כיסה את הוצאותיו הרפואיות. הפיצוי הסופי שנפסק בסך 906,449 ₪ קוזז כולו על ידי קצבאות המוסד לביטוח לאומי בסך 1,600,892 ₪, ובכך בוטלו תביעות נוספות בגין כשלים פרוצדורליים. בית הדין לערעורים קיבל את החלטת בית משפט קמא, לא מצא טעות בולטת או סיבה להתערבות, והדגיש כי המערערת כבר קיבלה פיצוי משמעותי האופייני לתביעת תאונת עבודה. בסופו של דבר נדחה הערעור, והותיר את המערערת אחראית לכיסוי הוצאות המשפט שנגרמו למשיבים.