בג"צ 1443/21

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את העתירה שבפניו משום שלעותרים אין מעמד להגיש את התביעה וקיים סעד חלופי יעיל וראוי. סמכותו של בית המשפט בעניין זה נתונה לשיקול דעתו, והוא בוחר שלא להפעיל אותה במקרה זה משום שאין אסיר ספציפי שנפגע ישירות ממדיניות השב"ס. מפסיקת בית המשפט עולה כי ככלל הוא אינו דן בעתירות כלליות הנוגעות לתנאי הכליאה. יתר על כן, זמינותו של סעד חלופי יעיל – כגון הגשת עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר – מהווה הצדקה לדחיית העתירה על הסף. בית המשפט מדגיש כי שאלות מסוג זה צריכות לעלות בעתירת אסיר, כדי לא לעקוף את ההליך הקיים ולבזבז משאבים שיפוטיים. בנוסף, יכולתם של האסירים לקבל ספרים באמצעים חלופיים הקיימים בין כותלי הכלא – המאזנים בין זכותם לחופש ביטוי לבין הצורך בסדר ובמשמעת בתוך בתי הכלא – הופכת את העתירה לאקדמית. בית המשפט מציין כי שב"ס יכול לערוך הסדרים פרטניים להכנסת ספרים בדואר במקרים ספציפיים. מכל הטעמים הללו העתירה נדחית.