תא"מ 28019-09-20

תקציר

הנתבעת שלחה לתובע 49 הודעות פרסומיות ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש, בניגוד לחוק התקשורת. החוק מחייב מפרסמים לקבל הסכמה מראש ובכתב או לעמוד בתנאים מסוימים אם לא ניתן לקבל את הסכמת הנמען. הנתבע טען כי התובע מסר את פרטיו במהלך עסקה וחשף אותו לתקנון, אך הם לא הוכיחו זאת בבית המשפט. מאחר שהנאשם לא עמד בנטל ההוכחה, נמצא כי שלח את ההודעות שלא כדין. ההודעות גם לא תאמו את דרישת החוק לספק אפשרות קלה לסרב להודעות נוספות, שכן לחיצה על הקישור שסופק לא נחשבה לאפשרות תקפה. סירובו של התובע ללחוץ על הקישור נמצא סביר בשל הסיכון הפוטנציאלי לווירוסים ומשום שהחוק דורש שהסירוב יהיה קל כמו קבלת ההודעה. למרות הפרותיו של הנתבע, נמצא כי התובע פעל בחוסר תום לב בכך שהמתין עד לקבלת 49 הודעות בטרם הגיש תביעה. הוא גם לא ניסה ליצור קשר עם הנאשם כדי להפסיק את ההודעות והמשיך לקבל אותן במשך למעלה מ-10 חודשים. התנהלותו, לצד עמידתה החלקית של הנתבעת בחוק ותיקון מחדליהם, הביאו את השופטת לפסוק לתובע פיצוי מופחת בסך 100 ₪ לכל הודעה, בסך 4,900 ₪, לצד 2,500 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.