בג"צ 4630/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לעיכוב מנהלי ממושך וחמור של מדינת ישראל בטיפול בבקשות מקלט של יוצאי דרפור. למרות שהיא נדרשת להכריע בבקשות אלה בהקדם, חוסר המעש של המדינה הותיר אלפים במצב של חוסר ודאות במשך למעלה מעשור. על חוסר המעש נמתחה ביקורת כהפרה של חובה מינהלית ועקרונות יסוד של מינהל תקין. העיכוב גרם לפגיעה משמעותית במבקשי המקלט, שלל מהם זכויות בסיסיות ויצר חוסר יציבות בחייהם, במיוחד בתקופת מגפת הקורונה. השופטת חיות הציעה כי עד 30 בדצמבר 2021 יימצא פתרון למבקשי מקלט אלה, בין אם באמצעות קביעת מדיניות לקבלת החלטות, מתן מעמד הומניטרי או הקלה על עזיבה מרצון. אם לא יימצא פתרון, מבקשי מקלט שהגישו בקשות לפני 11 ביוני 2017 יקבלו רישיונות ישיבה זמניים מסוג א/5, אלא אם כן קיימות בעיות פליליות או ביטחוניות. השופט וילנר חלק על כך חלקית, והביע חשש כי מתן היתרי א/5 באופן רחב וללא שומות פרטניות פוגע בשיקול דעתה של המדינה. בית המשפט החליט ברוב דעות כי על המדינה לטפל בעיכוב מנהלי זה בהקדם ולהבטיח הגנות ביניים למבקשי המקלט, מתוך הכרה בחובה המוסרית להתייחס אליהם ברגישות בהתחשב בהקשר ההיסטורי של ישראל.