רע"פ 445/16

תקציר

במקרה הנדון, בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט. אמת המידה המשפטית להתרת ערעור שני היא מחמירה, ומחייבת סוגיות בעלות משמעות רחבה או שיקולי צדק ייחודיים, שאף אחד מהם לא נמצא בעניינו של המבקש. בית המשפט בחן את החלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום ואישר כי אף אחת מהן לא העלתה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה התערבות. בהתייחסו לביטול הודאה, המונחה על ידי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי ופסקי דין קודמים כגון פרשת שניידר, הדגיש בית המשפט את חשיבות ההבחנה במניע של הנאשם – האם מדובר בניסיון אמיתי להוכיח חפות מפשע או רק בטקטיקה פרוצדורלית? "מבחן העיתוי" מסייע בזיהוי המניע, אך אינו מכריע לבדו. בית המשפט הבחין בעקביות בפסקי דין קודמים, וציין כי אלה ביטאו את המבחנים המשפטיים הרלוונטיים בצורה ברורה. הערעור ערער למעשה על אופן הפעלת שיקול הדעת הקודם של בית המשפט, במקום להציג סוגיה עקרונית משפטית, סיבה מספקת לדחייה. מטעמים מהותיים, בית המשפט לא מצא עילה לבטל החלטות קודמות. שתי הערכאות הנמוכות יותר שקלו כראוי את עיתוי פסילת ההודאה – שהוגשה לפני מתן גזר הדין – ובחנו את הבנתו של המבקש את הסדר הטיעון. התנהגותו של המבקש הצביעה על כך שהפסילה הייתה טקטית ולא כנה, במיוחד בהתחשב בכך שהיא התרחשה שישה חודשים לאחר מכן במהלך הטיעונים לעונש, ועלולה לפגוע במתלוננת. לפיכך, הסירוב לאפשר פסילה היה מוצדק, ללא כל טעות פרוצדורלית ניכרת. משכך, נדחתה הבקשה, יחד עם הבקשה לעכב את ביצוע גזר הדין.