ע"פ 472/74

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה במעשה גניבה נועז בנמל אשדוד, במסגרתו גנבו המערער ומקורביו 16 טון פלסטיק, אותו מכרו תמורת 59,000 לי, כאשר המערער קיבל 10,000 ל"י כחלקו. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בחמש עבירות: (א) גניבה לפי סעיף 270 לפקודת חוק העונשין, 1936; (ב) שוחד לפי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד), התשי"ב-1952; (ג) קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 34 לפקודת חוק העונשין, 1936; (ד) גניבה ממעביד לפי סעיף 275 לפקודת חוק העונשין; (ה) קבלת רכוש גנוב לפי סעיף 309 לפקודת חוק העונשין. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן להרשיע את המערער בשני סעיפים 270 ו-275 באותו מעשה גניבה; רק ההרשעה לפי סעיף 275 תעמוד. הגדרת "בעלים" בסעיף 263(2)(ג) לפקודת סדר העונשין חלה על סעיף 275 ונמצא כי הרכוש שנגנב היה ברשות המעביד, גם אם לא היה בבעלותו. גם ההרשעה בקבלת רכוש גנוב לפי סעיף 309 הייתה מיותרת ובוטלה, שכן המערער כבר הורשע בגניבה. כמו כן, ההרשעה בשוחד נמצאה חסרת תוקף. השוחד ניתן לעובד חברת שמירה, שלא נחשב לעובד ציבור כהגדרתו בסעיף 1(ב) לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד). יש לפרש הגדרה זו בצמצום, וחברת השומר, המספקת שירותים לבעלי חוזים ולא לציבור, אינה נופלת בתחומה. השופט ח' כהן היה אמור להמתיק את עונשו של המערער בשל ביטול שלוש הרשעות, אך מאחר שסברו השופטים לנדוי וי' כהן כי העונש צריך לעמוד על כנו, העונש המקורי של ארבע שנות מאסר ועוד שנת מאסר על תנאי נותר בעינו. ההחלטה על קיום העונש התבססה על חומרת העבירה, הרשעותיו הקודמות של המערער וטובת הציבור, על פני הקושי שיגרום מאסרו למשפחתו.