תלה"מ 37097-12-18

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי תביעות שהגישה תובעת נגד בן זוגה לשעבר בעקבות פרידתם. התביעה הראשונה מבקשת לבטל הסכם ממון המסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג בעילה של חתימה לא רצונית של התובע, הפרת ההסכם על ידי הנתבע וביטול ההסכם בהתנהלות הצדדים. התביעה השנייה מבקשת מבית המשפט לחייב את הנתבע לשלם מזונות לתובע ולשני ילדיהם הקטינים, הנמצאים במשמורת משותפת. השופטת פותחת בפירוט הרקע העובדתי, לרבות ההיסטוריה של מערכת היחסים בין הצדדים, הסכם הממון ביניהם ופרידתם לאחר מכן. לאחר מכן מתייחסת השופטת לכל אחת מטענות התובע לביטול הסכם הממון. נמצא כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי ההסכם נחתם שלא מרצונה או בכפייה, כי מצבה הנפשי בעת החתימה נפגע, או כי הנתבע פעל בחוסר תום לב. כמו כן, השופטת דוחה את טענות התובע כי הנתבע הפר את ההסכם וכי הוא בוטל בהתנהלות הצדדים. השופטת מדגישה את החריגות שבביטול הסכם ממון ואת נטל ההוכחה הגבוה הנדרש לבקשה כזו, במיוחד לאור העובדה שההסכם אושר על ידי בית המשפט. בסופו של דבר, השופט פוסק כנגד טענת התובע לביטול הסכם הממון, וקובע כי הוא חסר שחר. בהתייחסה לתביעת המזונות מציינת השופטת כי מאחר והצדדים לא היו נשואים על פי הדין העברי, התובעת אינה זכאית למזונות על פי הדין האישי של הנתבע. במקום זאת, התובע מבקש מזונות על בסיס הסכם מכללא. השופטת דנה בעקרונות המסדירים פסיקת מזונות במשפט האזרחי ומגיעה למסקנה כי הסכם הממון בין הצדדים כבר קובע תשלום משקם לתובע. לפיכך, השופטת דוחה את תביעת המזונות של התובעת, וקובעת כי היא מיותרת ואינה ראויה. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובע בתביעת המזונות. לאחר הערכת צרכי הילדים הקטינים ויכולותיהם הכלכליות של שני ההורים, מורה השופט לנתבעת לשלם לתובע 8,150 ₪ לחודש עבור מזונות הילדים. סכום זה נועד לכיסוי ההוצאות הקבועות של הילדים, כאשר שני ההורים יתחלקו בהוצאות החינוכיות והרפואיות המשתנות, כאשר הנתבע יתרום 75% והתובע 25%. עוד מורה השופט כי קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לתובע, בנוסף לדמי המזונות. תשלומי המזונות יימשכו עד שהילדים יגיעו לגיל 18 או יסיימו תיכון, ויופחתו בשליש במהלך שירותם הצבאי. לבסוף, בשל טענותיה הכושלות של התובעת, השופט מורה לה לשלם לנתבע 50,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופטת מסכמת בהדגשת חיסיון פסק הדין ופוטנציאל פרסומו ללא פרטים מזהים.