בג"צ 2020/19

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את טענות העותרת נגד משרד החקלאות, בקובעו כי הסתמכותה של העותרת על מכתב וחשבונית לוקה בחוסר אמינות בשל חוסר עקביות, כגון טענה כי בוצעו השקעות בתשתיות מים בשנים 2015-2016 אך תמכה בהן בחשבונית משנת 2018. העותר לא הגיש במועד את המסמכים הדרושים לאישור התקציב, דבר שהוביל לכך שהתקציב הוקצה במלואו למועמדים אחרים במועד לפני הגשת העותר. בית המשפט ציין את היעדר זכות קנויה להמשך מדיניות כלכלית או הסתמכות על הבטחה שלטונית אלא אם ניתנה במפורש ובאופן חד משמעי, דבר שלא היה קיים במקרה זה, שכן שינויים בהסכמי מים מותרים בשל שיקולים כלכליים מתפתחים ותיקוני חקיקה. בית המשפט דחה את טענות האפליה, ולא מצא ראיות ליחס בלתי הוגן בהשוואה לחקלאים אחרים. פעולות המשרד נחשבו סבירות ומידתיות תחת מגבלות תקציביות. לפיכך, העתירה נדחתה ללא השלכות של הוצאות, כאשר פסקי דין מוסכמים של השופטים י' עמית וג' וילנר אישרו את החלטתו של השופט ד' מינץ.