ת"א 46095-10-18

תקציר

התובעים, שהם אח ואחות, הגישו נגד הנתבעים תביעה בסך מיליון שקל, הכוללת מגוון תביעות המתפרשות על פני מספר שנים. הנאשמים כוללים את שותפו העסקי לשעבר של האח, את הוריהם ואת החברה שהקימו יחד. התובעים טוענים להפרת הסכמים, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוולות נוספות. עם זאת, בית המשפט פוסק לטובת הנאשמים. ראשית, השופטת מציינת כי טענות התובעים בדבר הפרת הסכמים ושיבוש פעילות החברה חסרות שחר. לאח התובע, כבעל מניות הרוב, הייתה סמכות לקבל החלטות ולפרק את החברה, אך לא עשה כן. יתר על כן, ההסכמות הנוגעות לתביעות אלה מתוארכות לשנים 2007 ו-2009 וכבר נדונו בהרחבה בפסק דין קודם משנת 2015, כלומר התביעות הנוכחיות חוסות תחת דוקטרינת "מעשה בית המשפט". בנוסף, גם הסוגיות הכלכליות בין אחיו התובע לבין בת זוגו לשעבר לא הוכחו, והתובע לא הציג ראיות לתשלומים שבוצעו מכיסו. שנית, גם טענת הסירוב לסגור את החברה ולהסדיר את חובותיה אינה מוכחת. האח התובע, כבעל השליטה, יכול היה לפעול באופן חד צדדי לסגירת החברה. גם לנתבעים הייתה הצדקה סבירה שלא לחתום על מסמכי הסגירה, ובית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות התובעים בדבר חלוקת חובות החברה. שלישית, גם תביעות לשון הרע, המהוות חלק ניכר מהתביעה, אינן מצליחות. התובעים מביאים עדויות של אנשים מקושרים, שבחשבונותיהם חסרים פרטים ספציפיים כגון תאריכים, כך שלא ניתן לאמת את הטענות או אפילו לקבוע אם הן נופלות בגדר תקופת ההתיישנות. זאת ועוד, חלק מההתבטאויות המיוחסות לנתבעים נופלות תחת הגנת חוק איסור לשון הרע, הפוטר פרסומים הנדרשים על פי דין או מאושרים על ידי רשות מוסמכת, כגון יידוע בנקים וספקים על פיטורי הנתבע וביטול ערבותו האישית. אירוע לשון הרע המשמעותי ביותר, שהתרחש בחדר האוכל של אגד, הוא סיטואציה של אמר-היא-אמרה, כאשר העד הבודד של התובעים מסר גרסה שונה מזו של הנתבעים. השופט מצדד בנתבעים וקובע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, מה גם שלא הצליחו להביא עדי ראייה או ראיות נוספים. אירוע נוסף של לשון הרע לכאורה, שהתרחש במהלך ביקור תנחומים, אף הוא אינו נחשב לשון הרע על פי החוק. למרות שהוחלפו אמירות וקללות פוגעניות, הנסיבות וההקשר מצביעים על כך שהן היו חלק מוויכוח סוער וגידופים הדדיים, שעובר אורח לא היה לוקח ללב. גם התביעה לפגיעה בפרטיות אינה מתקבלת, שכן התובעים אינם מוסרים פרטים לגבי הפרטים האישיים ששותפו לכאורה על ידי הנתבעים או מתי זה קרה. טענותיהם בנושא זה מעורפלות וחסרות ביסוס. לבסוף, תביעות הנזיקין הנוספות של התובעים הן כלליות ואינן קשורות לחוק ספציפי כלשהו וחלקן כבר נדונו בפסק הדין הקודם. גם טענות אלה נדחות. לאור האמור, השופט פוסק לטובת הנתבעים ומורה לתובעים לשלם הוצאות מופחתות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, אשר יותאמו בגין הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לפירעון מלא. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים, בתקווה להרגיע את המחלוקת ארוכת השנים.