ת"א 14715-03-20

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי בקשת המועצה לדחייה על הסף נדחית ובמקומה חויבה המועצה לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 25,000 ₪ משום שהמועצה האריכה את הדיון שלא לצורך ודרשה הכרעה לגופו של עניין. ההחלטה התקבלה על סמך פסיקות קודמות של בית המשפט העליון במקרים דומים, אשר קבעו כי בית המשפט האזרחי הוא המקום המתאים לתביעות השבה פרטניות, וכי יש לבחון טענות לפגמים מעשיים בחוק באופן עובדתי, דבר שניתן לעשות טוב יותר בבית משפט אזרחי. אף שהיו הצדקות לעכב את ההליכים בשלב מוקדם יותר בשל אי בהירות לגבי סמכותו של בית המשפט, היה על המועצה למשוך את בקשתה לדחייה על הסף לאחר שהתברר הדין החל. טענות התובעים, שבמרכזן חוסר המעשיות של החוק ודורשות בירור עובדתי, מתאימות לבית משפט אזרחי, וטיעוני המועצה לפיטורים מחמת שיהוי, השתק וחוסר תום לב אינם משכנעים ונענו על ידי בית המשפט העליון בפסקי דין קודמים. מנהל מקרקעי ישראל, שלא הגיש בקשה מתוקנת לדחייה על הסף, אינו מחויב בהוצאות משפט. הנתבעים נדרשים להגיש כתב הגנה תוך 60 יום ולשלם את ההוצאות בתוך פרק זמן זה, וכל בקשה להארכה תידחה.