דב"ע נג/96 - 3

תקציר

בפסק הדין נקבע כי אין הוראה חוקית לבית דין להבהיר או לפרש את פסק דינו לאחר מסירתו, ועבודת בית הדין לעבודה בתיק הושלמה. לפיכך, בית הדין האזורי נעדר סמכות כאשר בירר פסק דין לבקשת המערער. סמכותו של בית הדין לעבודה לפרש פסק דין מוגבלת, וחלה רק במקרים חריגים בודדים שאינם רלוונטיים במקרה זה. באשר לפסק דין הפשרה, הכלל הוא כי מרגע שניתן פסק דין, הסתיימה מלאכת בית המשפט, ולא ניתן לפנות אליו לצורך בירורים, אלא אם הדבר נקבע בפשרה עצמה. הסכמת המשיבים להשתתף בהליך הבירור בבית הדין האזורי אינה מקנה לבית הדין סמכות, ובית הדין לעבודה היה מעלה את שאלת הסמכות מיוזמתו גם אלמלא עשו כן המשיבים. בית הדין לעבודה מקבל את הערעור בשל חוסר סמכותו של בית הדין האזורי, ודוחה את עתירת המערערת, תוך קביעת פרשנותו של סעיף 2 לפסק הדין בפשרה. ההחלטה היא כי הבהרת בית הדין האזורי מיום 2.11.92 מתהפכת, ועתירת המערער נדחית. הצדדים יישאו בהוצאותיהם.