ע"פ 70295/05

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתאונת עבודה שאירעה באתר בנייה. המשיב, שהיה מנהל העבודה, הואשם בעבירה על סעיף 341 לחוק העונשין הקובע כי הימנעות מעשיית מעשה שאדם מחויב לעשותו עולה כדי עבירה פלילית. המשיב טען כי הגגות עבדו על משטח יציב ואין צורך באמצעי בטיחות נוספים. עם זאת, השופט לא קיבל טענה זו. השופט הדגיש כי מרבית עבודות הגגות בוצעו בקצה הגג ואף מחוצה לו, מה שיצר סכנת נפילה מגובה של כ-9 מטרים ללא אחיזה בטוחה. השופטת מתחה ביקורת על חוסר מעורבותו ועניינו של המשיב בהבטחת שלומם של העובדים, וראתה בו התרשל בכך שלא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים, כגון הוראות בטיחות או אספקת ציוד בטיחות. גם טענת המשיב כי האציל את כל האחריות הבטיחותית לקבלני המשנה נדחתה, שכן החוק רואה בקבלן הראשי אחראי לבטיחות האתר. כמו כן, השופטת התייחסה לתקנות הבטיחות בעבודה, ובפרט לתקנות 139 ו-168, הקובעות אמצעי בטיחות למניעת נפילות מגגות. בסיכומו של דבר, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הערעור, מה שהוביל להרשעת המשיב, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין. השופטת ב' אופיר-תום והשופט י' שייצר הסכימו עם ההחלטה.