ס"ע 24477-10-11

תקציר

התובעים, שלושה עובדים זרים מתאילנד, הגישו תביעה נגד מעסיקם בטענה לשכר והטבות שונות שלא שולמו. המעסיק הנתבע לא היה שותף לאותן דעות וטען אחרת. השופטת בחנה בקפידה את מכלול הטענות וטיעוני הנגד הנוגעים לפערי שכר מינימום, תשלום שכר אחרון, דמי חגים, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי כלכלה, מענקים שנתיים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ופיצויי פיטורים. באשר לטענת הפרשי שכר המינימום, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם ולכן לא היו זכאים להפרשי שכר כלשהם. עם זאת, השופט מצא צדק בתביעתם החלופית בדבר הפרש השעות הרגילות שרשמה הנתבעת לבין השעות ששולמו בפועל. התובעים זכו בסכומים המתאימים בגין ההפרשים שהוכחו. באשר לתשלום השכר האחרון עבור חודש ספטמבר 2011, התובעים דרשו תחילה את מלוא השכר לאחר ניכוי המקדמות שקיבלו. אך מאוחר יותר הם חזרו בהם ודרשו את מלוא השכר מבלי לקזז את המקדמות. בהתחשב בהודאת התובעים בקבלת מקדמות ובעדות הנתבע, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם את יתרת המשכורות כדלקמן: תובעת 1 - 2,095 ₪, תובעת 2 - 2,741 ₪ ותובעת 3 - 3,319 ₪. התובעים הצליחו גם בתביעתם לדמי חגים ונפסקו להם 4,224 ₪ עבור התובעת 1, 3,432 ₪ עבור התובעת 2 ו-5,104 ₪ עבור התובעת 3. השופט פסק לטובת התובעים גם בנוגע לתביעתם לדמי הבראה, דמי כלכלה, מענקים שנתיים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ופיצויי פיטורים. הנתבע חויב לשלם את הסכומים הנקובים לכל תובע, כולל הפרשי הצמדה וריבית משפטית מיום 1.10.2011 ועד לפירעון המלא בפועל. מנגד, דחתה השופטת טענות אחרות של התובעים, לרבות תביעתם לפדיון חופשה, וקבעה כי הנתבעת אכן שילמה להם עבור ימי חופשה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן ב-23 בדצמבר 2012, ולכל אחד מהצדדים הייתה אפשרות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.