ה"פ 23323-11-15

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי המשפט בישראל לדון בעתירה נגד החלטות של תאגידים שהוקמו מכוח חוק תאגידי מים וביוב, בפרט בענייני מכרזים. חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מעניק לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירות נגד החלטות של רשויות או מנויים בעניין מנויים בתוספת הראשונה. מאחר שתאגידי מים אינם מוזכרים במפורש בתוספת הראשונה, בית המשפט בוחן האם הם נופלים תחת ההגדרה של "חברה ממשלתית" כמפורט בחוק חובת המכרזים. בית המשפט מכיר בפסקי הדין הקיימים של בית המשפט המחוזי החצויים בשאלה זו, כאשר חוות דעת אחת קובעת כי תאגידי מים אינם תאגידים שהוקמו על פי חוק ולכן נמצאים מחוץ לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט מצדד בדעה שכנגד, הרואה בהם גופים שהוקמו בחוק בעלי מאפיינים ציבוריים-שלטוניים מובהקים. לטענתה, מנגנון המכרז הוא היבט מכריע במינהל הציבורי ומאפיין מגדיר של מעורבות ציבורית-שלטונית. כמו כן, חובתם של תאגידי המים לערוך מכרזים מוסדרת על ידי הממונה על תאגידי המים והביוב, ומחזקת את אופיים הציבורי. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתביעות הנוגעות למכרזים של תאגידי מים. בשל חילוקי דעות פרוצדורליים, לא ניתן להעביר את התביעה הנוכחית לבית המשפט לעניינים מנהליים והיא נדחית, מה שמאפשר לתובע להגיש עתירה חדשה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ההחלטה מתקבלת ללא דעות קדומות, וההוצאות אינן נפסקות לאף אחד מהצדדים.