ת"פ 21657-11-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשני כתבי אישום נפרדים נגד אדם שהעסיק נתין זר שלא כדין והסיע אחר ללא אישור כדין. השופט פותח בהתוויית מכלול הענישה, תוך הדגשת עקרון הראשוניות והצורך ליצור זיקה ראויה בין חומרת העבירה, אשמתו של הנאשם והעונש. השופט דן בערכים המוגנים הנפגעים ממעשים אלה, ובהם שלום הציבור ובטחונו, ובצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני עבירות דומות. כמו כן, הם שוקלים את נסיבות ביצוע העבירות ואת הנזק החברתי שנגרם, ומסווגים אותן כבינוניות-נמוכות. בעבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי גוזר השופט טווח ענישה של מאסר קצר שיכול לשמש כעבודות שירות או עונש של עד שישה חודשים. לגבי הסעת שוהה בלתי חוקי, השופט קובע את טווח הענישה בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל או עבודות שירות, לצד קנסות כספיים ופסילת רישיון. השופט בוחן מספר מקרים קודמים כדי לקבוע את העונש ההולם במקרה זה. כמו כן נבחן הרכיב הכספי של העונש, כאשר השופט מתייחס להוראות החקיקה בעניין קנסות. הם מדגישים את הצורך להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם תוך שהם מציינים כי סכום הקנס צריך לשקף את המניעים הכלכליים מאחורי העבירות. השופט לוקח בחשבון את נסיבותיו של הנאשם, לרבות גילו, היעדר עבר פלילי ואתגרים אישיים, אך גם מדגיש את סמיכות שני האירועים ואת חוסר החרטה של הנאשם. בסופו של דבר, השופט גוזר על הנאשם עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון. עונש המאסר נקבע לשלושה חודשים, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, ואילו תקופת ההשעיה נקבעת לשלוש שנים. השופט גם מוציא צו כללי למוצגים ומתווה את השיטות ואת לוח הזמנים לתשלום הקנס. לנאשמים נמסר כי זכותם לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.