בש"פ 6221/94

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על שלילת רישיון נהיגה בעקבות תאונת דרכים קטלנית, תוך התמקדות בסמכותו של השוטר לפי סעיף 47(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. רישיונו של המערער נשלל למשך 90 יום לאחר תאונה שנגרמה כתוצאה ממהירות מופרזת, שהסתיימה במוות. בית המשפט מנה ארבעה יסודות המסמיכים שוטר לשלול רישיון: ראיות לכאורה למעורבותו של הנהג בתאונה קטלנית, ראיות לעבירה, קשר מהותי בין העבירה לתאונה והבטחה כי המשך נהיגתו לא יסכן את שלום הציבור. בית המשפט קבע כי במקרים רגילים, תאונה קטלנית משמעה סכנה לציבור, והצדיק את הפסילה המנהלית כהרתעה מהירה למניעת פגיעה נוספת. למרות שמומלץ לשוטרים לשמוע את גרסתו של הנהג לפני פסילה, הדבר אינו נדרש בשל דחיפות ואופי ההליך המנהלי. ההחלטה לשלול את רישיונו של המערער אושרה הן על ידי בית משפט השלום לתעבורה והן על ידי בית המשפט המחוזי, תוך דחיית הערעור. בית המשפט הדגיש את הצורך בנקיטת צעדים מנהליים מיידיים במקרים חמורים, תוך מתן אפשרות לנהגים לערער על פסילה באמצעות ביקורת שיפוטית במידת הצורך. לפיכך, הערעור נדחה, ובכך חיזק את מטרת הפקודה לנקיטת צעדי מנע מהירים בתאונות קטלניות.