תא"מ 2404/05

תקציר

בעל רכב דייהטסו פרטי שהיה מעורב בתאונה עם רכב אחר המבוטח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ, הגיש תביעה קטנה נגד חברת הביטוח בדרישה לקבל את ההפרש בשכר הטרחה ששילם לשמאי הרכב שלו, שלא הוחזר על ידי החברה. לרכבו של התובע נגרם נזק בתאונה שנגרמה על ידי רכב אחר ביום 9.8.05, והוא הוכרז כאובדן גמור על ידי השמאי משה ניסן, שבדק את הרכב פעם אחת ודרש מהתובע שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪. חברת הביטוח הסכימה לרוב דרישות התובע אך אישרה רק 800 ₪ עבור שכר טרחת השמאי. יתרת הסכום שבמחלוקת, כ-700 ₪, הובילה את התובע להגיש תביעה. תביעת התובע, שכללה בתחילה כינויים שגויים וטיעונים משפטיים, תוקנה במהלך המשפט והפכה לתביעת נזיקין-ביטוח. השאלה העיקרית הייתה האם שכר הטרחה שדרש השמאי ניסן היה סביר. ראיות התובע, שהתבססו על תצהירים של שלושה שמאים, טענו כי שכר הטרחה היה סביר והתקבל במגזר הפרטי. עם זאת, התצהירים נעדרו פרטים ולא נתמכו בראיות ממשיות, ועדויות השמאים נמצאו מוטות. מנגד, הציגה הנתבעת ראיות המבוססות על חוות דעתו של השמאי אורי נאוי ועל עדותו של מר דוד בכר, מנהל מחלקת תביעות צד ג' של הנתבעת, אשר פירטה את המדדים להערכת סבירות שכר טרחת השמאי. בית המשפט מצא כי נטל ההוכחה בדבר סבירות שכר הטרחה מוטל על התובע. הוכח כי שכר הטרחה שדרש השמאי ניסן היה בלתי סביר, שכן הוא לא ידע להסביר את גובה שכר הטרחה, דרש שכר טרחה גבוה בהרבה במקרה זה בהשוואה למקרים אחרים שהוצגו בבית המשפט, ושכר הטרחה היווה כמעט 10% מסך הנזק שנגרם לתובע. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה אינה עניינו האישי של התובע אלא מאבק משפטי בין השמאי לבין חברת הביטוח על תעריפי שכר הטרחה, והיה צריך להפנות אותה למפקח על הביטוח, שבסמכותו לתת הוראות לכל חברות הביטוח. לפיכך, פסק הדין דחה את התביעה הנוכחית מבלי להורות על הוצאות, וביקש מהמפקח על הביטוח לבחון את העניין.