ע"א 2812/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעורים הנוגעים לתאונת דרכים בה היו מעורבים רנו ומאזדה שאינן מבוטחות. הדיון נפתח בהתייחסות לשאלה האם המאזדה הייתה מעורבת בתאונה, תוך התייחסות לסעיף 3(ב) לחוק, שעניינו פגיעה באדם מחוץ לרכב כאשר מעורבים בו מספר כלי רכב. בית המשפט המחוזי העדיף את הודעותיה הראשוניות של האם במשטרה, שאישרו את הקשר בין הקורבן למאזדה, על פני עדויות סותרות. בית המשפט קבע כי מיקום החניה של המאזדה יצר סיכון תחבורתי, השפיע על נתיב הנסיעה וזמן התגובה של הרנו ובכך ביסס קשר סיבתי בין המאזדה לתאונה. הערעורים טענו נגד חזקת האחריות למאזדה החונה, וראו בה רק "זירה" לאירועים, אך טענות אלה נדחו. בית המשפט קבע כי יש להתייחס לתאונה כאל אירוע מתמשך, הקושר את שני כלי הרכב לאירוע. בנוסף, בית המשפט לא מצא הצדקה לשנות את הפיצויים שנפסקו, תוך ציון השכלתו של הנפגע והפוטנציאל העתידי שלו, למרות הליקויים הקיימים. השופטים הביעו דאגה מהיעדר ביטוח לשני כלי הרכב, והדגישו את בעיות האכיפה סביב ביטוח החובה. למרות שההחלטה הטילה אחריות לפיצויים על אמו של הנפגע, המשקפת את כישלונו של החוק להגן באופן מלא על הקורבנות ללא קשר לאשמתם, תוצאה זו נחשבה בלתי נמנעת בהתחשב בנסיבות.