דב"ע נו/89 - 0

תקציר

אלמנתו של נתן גורן ערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי (המשיב) שסירב להכיר במותו של בעלה המנוח כקשור לעבודה. מר גורן נפטר מסרטן ריאות מספר שנים לאחר תאונת עבודה מוכרת. המערער טען כי צילומי הרנטגן הנרחבים שבוצעו במסגרת הטיפול הרפואי במר גורן לאחר התאונה גרמו לסרטן הריאה שהביא למותו, וכי בריאותו הרופפת בעקבות התאונה מנעה מהרופאים להעניק לו טיפול יעיל שיכול היה להציל את חייו. בית הדין האזורי דחה טענות אלה, והניע את המערערת לערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דן בחוות דעתו הרפואית של פרופ' היימר, שמונה על ידי בית הדין, אשר קבע כי מותו של מר גורן לא היה קשור לתאונת העבודה בסוף שנת 1988. פרופ' היימר סבר כי הגידול הריאתי שגרם למותו של מר גורן לא נגרם כתוצאה מהתאונה או מהטיפול הרפואי שבא בעקבותיה. לדברי פרופ' היימר, הגורם העיקרי שהפריע למר גורן לטפל בסרטן היה תפקוד לקוי של ריאותיו עקב מצב כרוני ועישון כבד, שקדמו שניהם לתאונת העבודה. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של פרופ' היימר – מומחה ניטרלי – על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ד"ר שפיצר. בית המשפט מצא כי חוות דעתו של פרופ' היימר התבססה על עיון מלא בתיקו הרפואי של מר גורן וסיפקה תשובות ברורות וחד משמעיות לשאלות בית המשפט. בנוסף, פסל בית המשפט שתי שאלות הבהרה שהציג בא כוח המערער למומחה, שכן הן כבר נענו במשתמע על ידי פרופ' היימר בהבהרות קודמות. הערעור נדחה, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין מותו של מר גורן. לדברי בית המשפט, הראיות הצביעו על כך שמחלות הריאות הקודמות של מר גורן, ולא תאונת העבודה, תרמו בעיקר למותו. נטל ההוכחה הוטל על המערערת להוכיח השפעה משמעותית של פגיעת העבודה על פטירתו של מר גורן, שלא התקיימה.