ת"פ 29852-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בת"פ (שלום ב"ש) 29852-11-25 **מדינת ישראל נ' מלקו צגה**, כפי שפורסם ביום 20/07/2026. ### 1. רקע נורמטיבי ועובדתי הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אלימות חמורות כלפי בת זוגו וילדיו: היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, ותקיפת קטין בידי אחראי. המעשים כללו חניקה, מכות אגרוף וניפוץ זכוכית, אשר גרמו לחבלות לנפגעת העבירה ולבתם הפעוטה, כל זאת בנוכחות ילדיהם הקטינים. ### 2. עקרונות משפטיים ושיקולי ענישה בית המשפט יישם את הוראות **תיקון 113 לחוק העונשין** (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), תוך מתן דגש על העקרונות הבאים: * **הערך החברתי המוגן:** בית המשפט הדגיש כי העבירות פגעו בערכים של שלמות הגוף, האוטונומיה, כבוד האדם ותחושת הביטחון האישי בתוך התא המשפחתי – הסביבה שאמורה להיות הבטוחה ביותר עבור הפרט. * **מדיניות ענישה מחמירה באלימות במשפחה:** בתי המשפט (בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון) מחילים גישה של "אפס סובלנות" כלפי אלימות במשפחה. נקבע כי נסיבות של "קשיי קליטה", "הלם תרבותי" או "דינמיקה זוגית רעועה" אינם מהווים הצדקה להפחתת ענישה. המסר המרתיע גובר על שיקולי רחמים אינדיבידואליים במקרים של אלימות בתוך הבית. ### 3. חידושים ונקודות משפטיות משמעותיות #### א. הפרדה בין נסיבות אישיות לשיקולי הלימה אחד החידושים והדגשים בפסק הדין הוא **סירובו של בית המשפט לאמץ את עמדת ההגנה** שביקשה להקל בעונש בשל היות הנאשם עולה חדש וסובל מקשיים נפשיים. בית המשפט קבע כי בעבירות של אלימות במשפחה, גוברים האינטרסים של הרתעת הרבים והגנה על שלום הקורבן על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. #### ב. העדר הכרה בנזקקות טיפולית בית המשפט נתן משקל רב לעמדת שירות המבחן, אשר נמנע מהמלצה שיקומית בשל **חוסר יכולתו של הנאשם לקחת אחריות מלאה**. מבחינה משפטית, זהו שיקול מרכזי: ללא הכרה של הנאשם בבעייתיות דפוסיו (התמכרות לאלכוהול ואלימות), אין בסיס להליך שיקומי שיוכל למנוע רצידיביזם (הישנות עבירות). בהעדר סיכוי שיקומי מוכח, הענישה הופכת להרתעתית וגמולית בעיקרה. #### ג. האיזון בין הלימה להרתעה בקביעת מתחם העונש (14–28 חודשי מאסר), בית המשפט יצר הבחנה ברורה: * מחד, הוא התחשב בהודאת הנאשם ובעברו הנקי (נסיבות שאינן קשורות לעבירה). * מאידך, הוא דחה את עתירת ההגנה לעבודות שירות, תוך שהוא קובע כי העונש צריך להיות ממוקם ב"חלקו התחתון של המתחם אך לא בתחתיתו", כדי לשמר את המסר ההרתעתי. #### ד. הימנעות מהטלת פיצוי כספי משיקולי טובת הנפגעים חידוש פרקטי בולט בפסק הדין הוא ההחלטה **להימנע מהטלת קנס או פיצוי כספי** לנפגעת העבירה. בית המשפט נימק זאת בכך שהטלת נטל כלכלי על הנאשם תפגע בסופו של יום בילדיו ובנפגעת העבירה עצמה (שכן מדובר באותם משאבים משפחתיים). זוהי גישה הומניסטית-פרגמטית, המעדיפה את רווחת הקורבנות הישירים על פני הענישה הממונית הקלאסית. ### סיכום פסק הדין משקף החמרה עקבית במדיניות הענישה בעבירות אלימות במשפחה. הוא מדגיש כי **"שיקולי שיקום" אינם אוטומטיים**, וכי נאשם המפגין העדר לקיחת אחריות ומטיל את האשם על הקורבן או על נסיבות חיצוניות, אינו יכול לצפות להתחשבות המבוססת על שיקום, אלא לענישה המבטאת את חומרת המעשים כשלעצמם.