ע"א 22343-09-13

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של אם המבקשת הטבות לאחר התאבדות בנה, חייל צה"ל, במהלך שירותו. ועדת הערר קבעה כי האם לא הצליחה להוכיח שמותו של בנה נגרם כתוצאה משירותו הצבאי, אלא מצאה כי הדבר נבע מרצונה של חברתו לסיים את הקשר ביניהם. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, ד"ר בקר, שייחס את ההתאבדות לבעיות ביחסים, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, ד"ר קנובלר, שהאשים את הלחץ בעבודה. המערער טען כי הלחץ של בדיקה קרובה בבסיס החייל הביא אותו לשים קץ לחייו, אך הוועדה לא מצאה כל ראיה לכך וקיבלה את עמדתו של ד"ר בקר כי הבדיקה אינה משמעותית כטריגר להתאבדות. עוד צוין בפסק הדין כי עדותה של חברתו של החייל, יחד עם ראיות נוספות, תומכות במסקנה כי ההתאבדות קשורה למערכת היחסים שלו. על פי פסק הדין, החלטת הוועדה הייתה קביעה עובדתית המבוססת על התרשמות מעדויות העדים, וככזו לא ניתן לערער עליה בנקודה משפטית. השופטת, שרה דברת, הביעה אהדה למערער אך הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, אם כי ללא הוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות הטרגיות. השופט ר' ברקאי והשופט א' ואגו הסכימו עם הכרעת הדין.