בג"צ 5933/23

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט את סוגיות השיהוי והמידתיות הנוגעות להריסת ביתו של קטין בשל מעורבות במעשה טרור. פסק הדין התייחס לטענה כי היה שיהוי בלתי סביר בין הפיגוע לבין ההחלטה להרוס את הדירה. השיהוי, שנמשך ארבעה חודשים, נדחה על ידי בית המשפט כלא משמעותי, וציין כי יש צורך באמצעי זהירות בשל גילו הצעיר של העבריין. בנוגע לאופן ההריסה נשקלו חוות דעת של מומחים, ובסופו של דבר צידד בית המשפט במומחה מטעם המפקד הצבאי ולא מצא כל אינדיקציה לטעות. בית המשפט בחן גם האם ההריסה אינה מידתית בהתחשב בגילו של מבצע ההריסה (13.5 שנים) ומצא אותה מוצדקת בהתבסס על תקדימים שבהם מעורבים עבריינים קטינים וההשפעה המרתיעה על מחבלים פוטנציאליים ובני משפחותיהם. חוות דעת מקצועית חסויה תמכה ברציונל ההרתעה, והצביעה על כך שההריסה עשויה למנוע פיגועים עתידיים באמצעות הקניית הרתעה להוריהם של מפגעים צעירים פוטנציאליים. למרות טענות שהדגישו את גילו של הקטין ואת האפשרות של היעדר פיקוח הורי, בית המשפט קבע כי חומרת המעשה מצדיקה הריסה, ודחה את החששות בדבר השפעה מידתית. השופט פוגלמן חלק על כך, וטען כי השיהוי והגיל הצעיר עלולים לפגוע במידתיות, אך הרוב תמך בהחלטה להמשיך בהריסה תוך שימת דגש על חששות ביטחוניים בעיצומו של גל טרור.