ת"א 37405-10-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחלקת אדמה הממוקמת ביישוב כסייפה. התובעת, הטוענת לבעלות על הקרקע, ביקשה לפנות את הנתבעים מהנכס. לטענת התובעת, לנתבעים לא הייתה זכות חוקית במקרקעין למרות טענותיהם לבעלות והקמת בניין מגורים עליה. התובעת טענה כי הנתבעים לא כיבדו את תנאי עסקת הרכישה, דבר שהוביל לביטולה. מנגד, טענו הנתבעים כי יש להם עילה מוצדקת להחזיק בקרקע. להלן עיקרי הממצאים: - לנתבעים אין כל הסכם המקנה להם זכויות במקרקעין, וטענתם כי חתמו על הסכם הופרכה על ידי התובע. - הנתבעת טענה בעקביות כי שילמה את כל השוברים הנדרשים, אך התובע לא פנה אליה בנוגע לתשלומים שלא נענו או לביטול העסקה. - התנהלות התובעת באישור ולאחר מכן ביטול עסקאות הרכישה של הנתבעים פעמיים ללא הודעה מתאימה לא הייתה עקבית. הביטול השני, במיוחד, נעדר ראיה להודעה לנתבעים. - התובע היה מוכן למכור את הקרקע לנתבעים, מה שמעיד על כך שהמחלוקת הייתה בעיקרה כספית, קשורה למחיר הרכישה. על סמך ממצאים אלה פסק השופט לטובת התובע בעניין פינוי הנתבע מהקרקע. עם זאת, התביעה נגד הנתבע השני נדחתה, כלומר הם לא נדרשו לפנות את המקום. עוד הודגש בהחלטה, כי טענת התובעת לסילוק על הסף אינה מוצדקת, בהתחשב בנסיבות. לפיכך, השופט דחה את התביעה בחלקה וקיבל אותה בחלקה. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם. פסק דין זה, שניתן ביום 24.6.2023, מחייב את הנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בעוד שלנתבע השני לא מוטלת חובה כזו.