ב"ל 5797-02-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור בתביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה. המערער סבל מלקות שמיעה וטנטון שהוכרו כפגיעה בעבודה, והוועדה הרפואית לעררים פסקה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10%. המערערת טענה כי לוועדה לא הייתה סמכות להפחית את אחוזי הנכות בשל גורמים שאינם עבודה וכי ההפחתה אינה מוצדקת שכן לא היו נתונים מוכחים הקושרים את ליקוי השמיעה לגורמים אחרים מלבד חשיפה לרעש. מנגד, המשיב טען כי החלטת הוועדה היא קביעה רפואית סבירה, ואין מקום שבית המשפט יתערב. עם זאת, לאחר בדיקה מצא בית המשפט בעיות משפטיות בהחלטת הוועדה. ראשית, הוועדה ניכתה בעקיפין בגין תנאי קודם מבלי להציג נתונים מוכחים ספציפיים למערער. שנית, הוועדה שקלה את גילו של המערער בקביעת אחוזי הנכות, הגם שהתקנות לא התייחסו לסוגיה זו. לבסוף, הוועדה הסתמכה על נתונים סטטיסטיים שאינם נתמכים בראיות רפואיות. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת המערער, והעביר את התיק לוועדת הערר לעיון חוזר ולקביעת אחוזי הנכות על סמך ראיות רפואיות ולא סטטיסטיקה. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.