ת"פ 27033-10-14

תקציר

השופט, ניר מישורי לב טוב, הכריע בכמה סוגיות מרכזיות בתיק. ראשית, נמסר לנאשמים על זכותם להיוועץ בעורך דין, לרבות בסנגוריה ציבורית, בטרם ימסרו את גרסתם לאירועים במשטרה וויתרו במפורש על זכות זו. לפיכך, הודאתם בחקירת המשטרה הייתה קבילה כראיה. שנית, החוק קובע כי לשוטר יש סמכות לבקש תעודת זהות מאזרח, ובכך לעכב אותו, מבלי להזדקק לחשד סביר לביצוע עבירה כלשהי או לעבירה קרובה. הדבר מעוגן בסעיף 2 לחוק החזקה והצגה של תעודת זהות, הקובע כי תושבים מעל גיל 16 חייבים תמיד לשאת תעודת זהות ולהציגה בפני שוטר בעת התבקשתם. חובה זו של האזרח נפרדת מסמכותו של השוטר לדרוש תעודת זהות, המעוגנת בסעיף 69 לחוק המעצרים. סעיף זה מתייחס לחקיקה ספציפית המסמיכה גופים שונים, לרבות המשטרה, לדרוש הצגת מסמכים ולאחר מכן לעכב אדם כדי לאפשר זאת. הקצין אינו נדרש להודיע לאזרח כי הוא מעוכב, כפי שמשתמע מהבקשה לזיהוי. מגבלות לסמכות זו אכן קיימות והתקיימו במקרה זה, שכן הקצין פעל בנימוס ובסבירות. לבסוף, השופט מצא כי הראיות שהציגה התביעה, לרבות הודאת הנאשם, הוכיחו מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע עבירה של הפרת צו דין. בחירתו של הנאשם שלא להעיד להגנתו חיזקה את ראיות התביעה. כתוצאה מכך, הרשיע השופט את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. גזר הדין נדחה ל-17.6.15.