עת"מ 19177-12-12

תקציר

העתירה מערערת על החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין שלא לקבל את העותרת כחברה לאחר ההתמחות, בשל תלונה שהגיש נגדה מאמנה בטענה להתנהגות ושפה בלתי הולמת כלפיה, וכן טענות נוספות שנדחו מאוחר יותר. העותר טוען כי החלטות הוועדה היו בלתי חוקיות, בלתי סבירות ולא התבססו על ראיות מספיקות. כמו כן נגרמו לה נזקים כתוצאה מהעיכוב, בהם החרמת חשבון הבנק שלה והרחקת בתה מהמעון. המשיבה, לשכת עורכי הדין, מנמקת את החלטותיה בסמכותה לסרב לחברות לפי סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין, בנימוק של חוסר כשירותה של העותרת לשמש כעורכת דין. בית המשפט, תוך הכרה בשיקול דעתה של לשכת עורכי הדין בעניין זה, מוצא כי החלטת הוועדה נעדרת הנמקה מספקת ואינה מתחשבת בנסיבות מסוימות, קרי דחיית טענת ה"התחזות" כנגד העותר. כמו כן, לא ניתנה לעותרת הזדמנות נאותה להציג את טענותיה בפני הוועדה, ולא הועמדו לרשותה חומרים רלוונטיים. לפיכך, בית המשפט מורה להחזיר את בקשת הקבלה של העותרת לוועדה המרכזית לדיון נוסף, תוך הדגשת הצורך בתזמון מהיר של הדיון, בו תהיה לעותרת הזכות לטעון את טענותיה על סמך מכלול החומרים הקיימים. לאחר מכן הוועדה תדון מחדש בבקשתה, תוך מתן החלטה מנומקת כראוי, תוך התחשבות בקווים המנחים שהתווה בית המשפט, לרבות חזקת החפות והעונש הצפוי בגין האישומים המשמעתיים נגדה. בית המשפט נמנע מלהחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה ואינו פוסק הוצאות, בהתחשב בנסיבות.