ת"א 9536-06-13

תקציר

השופט פסק לטובת תביעת התובעת נגד הנתבעת השנייה, חברת ביטוח, בגין תאונת דרכים הקשורה לעבודה. חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח כי המבוטח, הנתבע הראשון, לא נהג ברכב המעורב בתאונה, או כי לא היה לו רישיון לכך. לפיכך, חברת הביטוח חייבת לפצות את התובע בהתאם לתנאי הפוליסה. לחילופין, גם אם זהות הנהג לא תיווכח, חברת הביטוח עדיין תהיה אחראית להוכחת זהות הנהג, דבר שלא עשתה. השופט קיבל את טענת התובע כי הרכב שהיה מעורב בתאונה היה מבוטח על ידי הנתבע השני. עוד קבעה השופטת כי מדובר בתאונת דרכים, מה שתומך עוד יותר בטענת התובע. התובע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות רפואית בשיעור של 10%. השופטת החליטה כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית. השופטת פירטה את התחשיבים עבור כל ראש נזק, לרבות אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, סיוע מצד שלישי וכאב וסבל, והגיעה לפיצוי כולל של 177,950 ₪. סכום זה יופחת באמצעות תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי בסך 61,000 ₪. הנתבע השני חויב לשלם לתובע את יתרת הסכום בסך 116,950 ₪ וכן את שכר טרחת עורך הדין של התובע בתוך 30 יום. הנתבע הראשון וקרנית חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט והוצאות משפט, כל אחד בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום.