ס"ק 8200-03-15

תקציר

פסק הדין דן בשתי מחלוקות עיקריות בין איגוד הטייסים לבין הנהלת אל על. המחלוקת הראשונה נוגעת לשינוי בתוכנית ההכשרות לטייסים בעקבות הורדת דירוג בטיחות הטיסה של ישראל, שהובילה להשלכות משמעותיות על זכויות הטייסים ותנאי עבודתם. בית המשפט מצא כי הנהלת אל על מחויבת לבצע שינויים אלה וכי כבר מתנהל משא ומתן בין הצדדים כדי להגיע להסכמות חדשות בנוגע לפיצויים ועניינים נוספים. מאחר שהתוכנית החדשה יושמה לפני כחצי שנה, ובהיעדר ראיות משמעותיות לחששות בטיחותיים, סירב בית המשפט להיעתר לבקשת הטייסים לצו מניעה קבוע שימנע את השינויים. המחלוקת השנייה נוגעת להחלטתה האחרונה של אל על לחכור מטוס מטען במספר הזדמנויות ולהשתמש בטייסים זרים, שלטענת ארגון הטייסים מהווה מיקור חוץ והפרה של הסכמי עבודה. בית המשפט בחן הסכם משנת 2001 המסדיר את התנאים לפיהם אל על תוכל לחכור מטוסי מטען ללא דיון מוקדם עם האיגוד, וקבע כי המצב הנוכחי אינו עומד בתנאים המוסכמים. עם זאת, מאחר שההסכם לא קבע כי הידברות היא תנאי מוקדם לחכירה, ונוכח הצורך הדחוף בחכירות בשל מחסור בטייסים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה למתן צו מניעה. מה גם שהסתדרות הטייסים סירבה לבקשה סבירה של ההנהלה למלא את הצורך מבפנים. לפיכך דחה בית המשפט את בקשת האיגוד למתן צווים האוסרים על אל על לבצע חוזי שכירות אלה. שני הצדדים נדרשו להמשיך במשא ומתן כדי להגיע להסכמות, וניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי.