ע"א 25/03

תקציר

פסק הדין הוא דחיית הערעור על החלטת רשם בית הדין. הערעור הוגש על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר הורה למערערת לשלם למשיבה שכר עבודה ופדיון חופשות. פסק הדין ניתן ביום 27.7.2003 ונמסר לעורך דינו של המערער ביום 4.8.03. המערער טען כי עורך דינו לא הודיע לו על פסק הדין, ונודע לו עליו רק ביום 22.9.2003, מה שהוביל להגשת בקשת רשות הערעור ביום 7.10.03. הרשם דחה את הבקשה להארכת מועד, בנימוק שאין טעמים מיוחדים המצדיקים את השיהוי. מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח, במקרה זה, לא היוותה סיבה מיוחדת להארכה. המערערת טענה כי אי המצאת פסק הדין מהווה סיבה מיוחדת, אך המשיב טען כי המערערת הייתה מודעת לפסק הדין כבר ביום 14.8.2003. על פי תקנות בית הדין לעבודה, פרק הזמן להגשת בקשה לחופשה לצורך ערעור הוא חמישה עשר יום, דבר שלא התקיים במקרה זה. בית המשפט הזכיר כי נוקט בגישה סלחנית כדי לקבוע אם קיימים טעמים מיוחדים, אך עליהם לנבוע מנסיבות שאינן בשליטתו של המערער. מאחר שסיבת השיהוי של המערערת לא עמדה בדרישות, ולא הוצגו טעמים מצדיקים אחרים, נדחה הערעור. בנוסף, ציינו השופטים כי גם סיכויי ההצלחה לגופו של עניין נמוכים למדי. הערעור נדחה, ולצדדים לא נפסקו הוצאות.