ע"א 10820-03-14

תקציר

הערעור מתייחס להסכם שכירות בין המערערת, המשכיר של נכס מסחרי, לבין המשיב, השוכר המנהל בית מרקחת בחנות המושכרת. המערערת טענה כי המשיבה הפרה התחייבות בעל פה להיות חנות סופרפארם היחידה ברמת השרון, וכי פתיחת חנות נוספת בסמוך בשנת 2009 נעשתה בחוסר תום לב והפרה את הסכם השכירות. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לאף אחת מהטענות הללו. ראשית, הסכם השכירות קבע במפורש כי רק הבטחות שניתנו במסגרת החוזה תקפות, ולא כלל התחייבויות קודמות בעל פה. בית המשפט מצא את טענת המערער בדבר התחייבות בעל פה כבלתי הגיונית ובלתי עקבית, ותמך בהתרשמותו הישירה של בית משפט קמא מן הראיות, אשר לא מצא התחייבות כזו. שנית, בית המשפט קבע כי הסכם השכירות, שכלל תשלום דמי שכירות המחושבים כאחוז מהכנסות החנות, לא יצר יחסי שותפות, ולכן המערערת לא יכלה לטעון להפרת חובת תום לב או להפרת סעיף 5.2 להסכם, אשר חייבה את השוכר לעשות כמיטב יכולתו למען הצלחת העסק. עוד קבע בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי פתיחת חנות נוספת על ידי המשיב מהווה חוסר תום לב, בהתחשב בכך שחנות נוספת של סופרפארם פעלה בסמוך במשך שנים מבלי שהמערערת התלוננה. ככלל, מצא בית המשפט כי הערעור לוקה בחסר ודינו להידחות, והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.