ת"א 7601-05-08

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של מינהל מקרקעי ישראל לגבות דמי הסכמה מתובעים המורשים להשתמש בחלקת קרקע מסוימת. מינהל מקרקעי ישראל הוא גוף סטטוטורי האחראי על ניהול קרקעות בבעלות המדינה, רשות הפיתוח או הקרן הקיימת לישראל. זכותו של המינהל לגבות דמי הסכמה נובעת מזכויות הבעלות שלו על הקרקע, אותן הוא מחכיר בדרך כלל. אגרה זו משולמת כאשר חוכר מעוניין להעביר את זכויות החכירה שלו לאדם אחר. בית המשפט מכיר בזכותו של המינהל לגבות אגרות אלה, שכן סביר שהמינהל, כבעל הקרקע, ייהנה מעליית ערך הקרקע. השאלה הראשונה אליה מתייחס פסק הדין היא האם רשאי המינהל לגבות דמי הסכמה מהתובעים, שהם משתמשים מורשים בקרקע. בית המשפט מגיע למסקנה כי למינהל אכן עומדת זכות זו, שכן אישור התובעים ניתן על ידי המינהל עצמו וכפוף לתנאי הסכם השכירות, הכולל את סעיף דמי ההסכמה. זכויות התובעים מסווגות כ"רשות", שאמנם אינה זכות במקרקעין, אך היא זכות חוזית הניתנת להעברה בהסכמת המינהל. כך, בית המשפט מפרש את הדין החל, החלטה מס' 534, באופן רחב דיו כדי לכלול את זכויות התובעים בתחומו. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי בחוזה המכר בין התובעים לבין המינהלת מוזכרים במפורש דמי ההסכמה, דבר המעיד על הכרת התובעים בזכות המינהל לגבות אותם. השאלה השנייה נוגעת לאופן חישוב דמי ההסכמה. בית המשפט קובע כי התמורה החוזית בין התובעים לבין המינהל אינה יכולה להוות בסיס לחישוב דמי ההסכמה, שכן המינהל הוא רשות ציבורית המופקדת על גביית כספי ציבור ואינו צד למשא ומתן. במקום זאת, החישוב צריך להתבסס על החלטה מס' 534, הקובעת את הליך קביעת האגרות. ההחלטה קובעת כי דמי ההסכמה צריכים להיות שליש מעליית ערך הקרקע. בית המשפט מקבל את שיטת החישוב של המינהל ודוחה את גישת התובעים, שביקשה להפחית את שכר הטרחה באמצעות ניכוי רכיבים שונים, לרבות "מוניטין", ממחיר המכירה החוזי. הערכת המינהל, שהתמקדה בתמורה הסבירה בעסקה וולונטרית בין קונה למוכר, עדיפה על הערכת התובעים, שנעדרה בהירות וראיות. אשר על כן, תביעת התובעים נדחית, והם נדרשים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.