ע"מ 59828-01-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מיסוי התמלוגים המתקבלים על ידי איגוד הקומפוזיטורים, הסופרים והמו"לים בישראל (אקו"ם), ארגון משותף לניהול זכויות יוצרים. אקו"ם פועלת כמתווכת בין אמנים למשתמשים ביצירות מוסיקליות, גובה תמלוגים מהאחרונים ומחלקתם לראשונים. השאלה המרכזית היא האם תמלוגים אלה צריכים להיחשב כהכנסה בידי אקו"ם או בידי האמנים. השופט פותח בתיאור האתגרים העומדים בפני אמנים בניהול גביית תמלוגים ותפקידם של ארגוני ניהול משותף כמו אקו"ם בהתמודדות עם אתגרים אלה. אקו"ם טוענת כי היא משמשת צינור להעברת תמלוגים ממשתמשים לאמנים, ולכן אין לראות בתמלוגים הכנסה עבור אקו"ם. עם זאת, השופט אינו מסכים עם תזת צינור זו. לטענתם, זכויות היוצרים מועברות לאקו"ם, מה שמקנה לה את הזכות הבלעדית לנהל את היצירות ולהעניק להן רישיון. העברת זכויות יוצרים זו נתמכת במסמכים משפטיים, לרבות תקנון החברה ומכתבי העברה חתומים על ידי האמנים. כמו כן, הסכמי רישיון בין אקו"ם למשתמשים מצביעים על כך שאקו"ם היא בעלת זכויות היוצרים ומעניקה רישיונות למשתמשים. בנוסף, הסכמים עם ארגונים אחים זרים מרמזים גם על כך שלאקו"ם יש זכויות בעלות. תנאי רשות ההגבלים העסקיים לפעילות אקו"ם מחזקים עמדה זו עוד יותר, וקובעים כי הבעלות בזכויות היוצרים מועברת לאקו"ם לצרכי ניהול. השופטת מדגישה כי המניע להעברה – ניהול יעיל – אינו שולל את ההשפעה המשפטית של העסקאות, שהיא העברת זכויות הבעלות לאקו"ם. בקשתה של אקו"ם להתעלם מההסדרים המשפטיים הללו לצורכי מס אינה מוצדקת. השופט מתייחס גם לסוגיית העיתוי וכפל המס, ומסביר כי הכנסות אקו"ם נבדלות מהכנסות האמנים ויש למסות אותן בהתאם, כאשר החלוקה לאמנים היא הוצאה הניתנת לניכוי. יתר על כן, השופט מוצא את גישתו של המשיב לשומה משנת 2012 בעייתית, שכן היא כוללת תמלוגים שנצברו בשנות מס קודמות, אשר נסגרו כעת. לפיכך, השומה לשנת 2012 צריכה להתייחס רק לגידול השנתי בתמלוגים הבלתי מחולקים. השופט דן גם בעקרונות ההסתמכות וההפליה, ומגיע למסקנה כי פרקטיקת העבר של רשות המסים אמנם ראויה לתשומת לב, אך אין בה כדי להצדיק את ביטול השומות הנוכחיות, שהן נכונות מבחינה משפטית. לסיכום, הערעור נדחה, אך יש לחשב מחדש את השומה לשנת המס 2012. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, ופסק הדין יוכל להתפרסם.