ע"מ 518/08

תקציר

המשיב, פקיד השומה באר שבע, הוציא למערערת שומות לשנים 2002, 2003 ו-2004, וקבע את המס המצטבר שלהן, שעלה על הכנסתה החייבת המוצהרת של המערערת בשנים אלה. השומות התבססו בעיקרן על שני מקורות הכנסה נטענים: האחד הוא הכנסה מהשכרת מקרקעין, והשני הוא השמטת נכסים מהצהרת ההון של המערערת. לאחר שהתנגדותו של המערער נדחתה, הוא ערער לבית המשפט. בטרם בחינת חומר הראיות, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר ההכנסות הנוספות מהשכרת נכסים, והותירו את המחלוקת העיקרית ביחס לטענת המשיב כי המערער השמיט סכומים ניכרים מהצהרת ההון שלו. המשיב טען כי המערער השמיט מהצהרת ההון שלו שני כלי רכב, תכולת דירה ומספר נסיעות לחו"ל. המערער, איש עסקים ובעלים של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, טען כי מעולם לא היו בבעלותו הנכסים הנטענים. עיקר המחלוקת נסובה סביב שטר הון שנחתם בין המערערת לבין קבוצת הכדורגל, לפיו המערערת הלוותה לקבוצה 4 מיליון ₪. המערער אישר תחילה את אמיתות שטר ההון בחקירתו, אך בהמשך שינה את גרסתו וטען כי הכספים לא היו מחשבונו האישי אלא מחשבונה הנפרד של הקבוצה. בית המשפט מצא את הודעתו הראשונית של המערערת אמינה יותר ונתמכת בראיות אחרות, לרבות הסכם הרכישה ועדותו של הבעלים הקודם. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת אכן הלוותה לקבוצה 4 מיליון ₪, המהווים נכס הוני שהיה צריך להצהיר עליו. בנוסף, הציג המשיב דו"ח כספי חתום על ידי המערער, בו פורטו יתרת ההלוואה של הבעלים המגיעה לו על ידי הקבוצה ליום 31.12.02 בסך של 1,519,524 ₪. המערער לא הפריך ראיה זו. בית המשפט קבע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לערער על ממצאי המשיב בשומות. לפיכך, היא הצדיקה את הכללת הסכום המצטבר של שטר ההון והלוואת הבעלים על ידי המשיב כנכס ההון של המערערת. באשר לנכסים הנוספים, קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעורו של המערער. היא ביטלה את ייחוסו של רכב ו.מ.ב בשווי 300,000 ₪ להונו של המערער, שכן המשיב לא הביא ראיות מספיקות לבעלותו. עם זאת, בית המשפט אישר את עמדת המשיב בדבר הכללת 100,000 ₪ נוספים עבור תכולת ביתו של המערער ו-100,000 ₪ עבור הוצאות נסיעתו לחו"ל, ומצא אותן סבירות. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בנוגע לקביעת הוצאות המחיה שלו. המשיב הוסיף וטען כי המערערת העבירה כספים נוספים לקבוצת הכדורגל, מעבר לסכומים הנקובים בשטר ההון ובהלוואת הבעלים, אך בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור בעניין שטר ההון, הלוואת הבעלים וסוגיות הוצאות המחיה והנסיעה, תוך שהוא מקבל אותו באופן חלקי ביחס לרכב ו.מ.ב ותכולת הבית. המשיב חויב לתקן את השומות בהתאם, והמערערת נדרשה לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 50,000 ₪.