עמ"ש 17125-03-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלוש תביעות בין אישה גרושה לגבר שנישאו זה לזו בעקבות היכרותם, שתיים שהגישה האישה נגד הגבר בענייני מזונות ורכוש, ותביעה כספית אחת שהגיש הגבר נגד האישה. טענותיה של האישה נדחו בבית משפט קמא והיא ערערה, ואילו טענת הגבר התקבלה בחלקה, והוא ערער בערעור נגדי על דחיית חלק מרכיבי תביעתו. הסוגיה המרכזית המעניינת היא תוקפו של הסכם יחסי ממון שנחתם בין הצדדים טרם נישואיהם, והשלכותיו על תביעת האישה בדבר רכוש ותביעת הממון של הגבר. ההסכם קובע הפרדה רכושית מוחלטת, ותביעת האישה מבקשת לערער על תוקפו לאחר הנישואין, בעוד הגבר טוען לתקפותו. שופטי ערכאת הערעור, השופטים שוחט, שילה ורביד, מסכימים פה אחד לקבל את ערעורה של האישה על חלקו הראשון של פסק הדין, בקובעו כי ההסכם פסול לאחר הנישואין, ולהורות לבית המשפט קמא לבחון מחדש את תביעת הרכוש של האישה על יסוד קביעה זו. השופטים מסכימים גם לדחות את ערעורו הנגדי של האיש. באשר לתביעות הכספיות, מסכימים השופטים שוחט ורביד כי על האישה להשיב לגבר את הסכום הכספי בסך 85,000 ₪, שהיה חלק מרכישת חלקה, כפי שהורה בית משפט קמא. עם זאת, הם חלוקים על המרכיבים האחרים של החשבונאות הפיננסית ועל טענת הגבר כי הכסף שהעביר לאישה היה בצורת הלוואות. השופטת שוחט מאשרת את קביעתו של בית משפט קמא כי ההתנהלות החשבונאית המדוקדקת בין בני הזוג מצביעה על כך שההעברות היו הלוואות, ועל האישה להחזירן, למעט סכומים מסוימים שנמשכו מחשבונם המשותף, שעבורם עליה להחזיר מחצית בלבד. השופט שוחט גם מורה לכל צד לשאת בהוצאותיו. מנגד, השופט שילה חולק על כך, וקובע כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי מדובר בהלוואות, והחזקה כי מדובר במתנות עומדת בעינה, למעט 85,000 ₪ הקשורים לרכישת המקרקעין. השופט שילה מדגיש כי היחסים המיוחדים בין הצדדים והיעדר הסכמי הלוואה או מסרים ברורים המעידים על הלוואות מלמדים כי ההעברות היו מתנות. כתוצאה מכך, מבטלת השופטת שילה את החלטת בית משפט קמא לחייב את האישה בהוצאות ומורה לגבר לשאת בהוצאות ההליכים בבית המשפט קמא ובערכאת הערעור, בסך 20,000 ₪. השופט רביד מיישר קו עם עמדתו של השופט שילה, מדגיש את הצורך להגדיל את נטל הראיה המוטל על בן זוג התובע הלוואות בדיעבד ומוסיף כי הנסיבות של חלק מההעברות אינן ברורות. לבסוף, השופטים קובעים כי ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.