ת"א 8500-05-11

תקציר

התובעת, עובדת בנק ישראל שחוזה העסקתה היה אמור להסתיים, פנתה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה שיאסור על הפיטורים. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת חשד הבנק בתובעת בביצוע עבירות משמעת וזימן אותה לשימוע. התובע סירב לקבל את הזימון ולאחר מכן נמסר לו שלא להתייצב לעבודה עד לשימוע. למרות זאת, היא יצאה לעבודה והתבקשה לעזוב על ידי הגורמים המוסמכים של הבנק. כשסירבה, הוזעקה משטרה. השוטרים ביקשו לעצור את המתלוננת בגין הסגת גבול, ומשהתנגדה עצרו אותה. השוטרים ונציגי הבנק העידו באופן מהימן כי התובעת זכתה ליחס רגיש וכי נעשה שימוש בכוח רק כדי לאזוק אותה ולהביאה לתחנת המשטרה. פעולות השוטרים נמצאו סבירות וכדין בנסיבות העניין, ונמצא כי התובע תרם תרומה משמעותית לאירוע. היא הפרה את הוראות הבנק והתנגדה לבקשות ולסמכויות השוטרים. יתר על כן, היא פעלה בניגוד לעצת עורך דינה, שהורה לה להמשיך להתייצב לעבודה כרגיל. מהראיות עולה כי הוסברו לה זכויות העבודה של התובעת וכי השעייתה לא פגעה בזכויות אלה. לפיכך, התביעה נדחתה ולא נפסקו הוצאות.