ת"א 2161/04

תקציר

התובעת, ארגמן תעשיות, השקיעה בנתבעת, חברת מקורות מים, בכך ששילמה סכום חד פעמי תמורת כמות מים מסוימת בשנה. ההשקעה בוצעה באמצעות מספר הסכמים שנחתמו בין השנים 1966-1973. ב-1997 צמצם נציב המים את מכסת המים של ארגמן, וארגמן דרש להחזיר את החלק היחסי של השקעתה מחברת מקורות, דרישה שנדחתה. ארגמן תבע את מקורות על החזר של 2,874,073 שקל, המהווים 35.25% מסך השקעותיה, שיעור התואם את הפחתת מכסת המים. מקורות טענה כי התביעה התיישנה והתעכבה, וממילא אין לה הצדקה, שכן הסכומים הראשונים שולמו עבור השתתפות בהקמת תשתיות מים בנות פחת. יתר על כן, טענה "מקורות" כי הסעיף הרלוונטי בחוק המים חל רק כאשר אגרת המים המשולמת גבוהה מהתעריף, מה שלא קורה כאן. ארגמן טענה כי הפחתת מכסת המים נובעת משינוי הנורמות והכללים של השימוש במים, ולכן היא זכאית להחזיר את חלקה היחסי בהשקעתה, הן לפי סעיפים 21 ו-22 לחוק המים, והן לפי ההסכמים עם מקורות. עוד נטען כי אופייה הכלכלי של ההשקעה אינו מצדיק את פחתה, וכי בכל מקרה רכיב הפחת מוטמע באגרת המים הנוכחית. בית המשפט קיבל את טענות ארגמן, וציין כי התביעה אינה מיושנת ולא התעכבה, וכי ארגמן זכאית להחזיר את חלקה היחסי של השקעתה בהתאם להפחתת מכסת המים, בהתאם לסעיפים 21 ו-22 לחוק המים, וכן בהתאם להסכמים עם מקורות. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להשוות את ההשקעה בזכויות מים להשקעה בנכסים פיזיים ברי פחת, וכי רכיב הפחת מוטמע באגרת המים הנוכחית, ולכן תשלום פחת נפרד אינו מוצדק. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש להעריך מחדש את סכום ההשקעה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, והורה למקורות לשלם לארגמן את הסכום הנתבע, בתוספת ריבית והוצאות.