ע"א 733/89

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 7 לחוק מס ערך מוסף, המגדיר את "מחיר העסקה" כ"תמורה המוסכמת", הכוללת מיסים, עמלות והוצאות אחרות הקשורות לעסקה. המערערת, מוכרת משחקי מחשב ומחשב, טענה כי הפרשי ההצמדה - הסכומים הנוספים ששולמו עקב דחיית המחיר המלא - אינם חייבים במס ערך מוסף (מע"מ), שכן הם אינם מוזכרים במפורש בחוק וכבר נלקחו בחשבון בתשלום המע"מ הראשוני. המשיב, לעומת זאת, טען כי הפרשי ההצמדה נופלים בגדר הגדרת החוק למחיר העסקה ולכן הם חייבים במס. בית המשפט המחוזי צידד במשיב, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. בפסק דינו הסכים השופט גולדברג מבית המשפט העליון עם פרשנותו של המערער. הוא הדגיש כי מאחר שהמחשבים נמסרו לקונים בעת המכירה, המחיר המלא חויב במס באותו יום. כמו כן, אין לראות בהפרשי ההצמדה דמי פיגורים, שכן הם משולמים במועדים המוסכמים. כמו כן, השופט הבחין בין הפרשי ריבית להפרשי הצמדה, וציין כי האחרונים אינם מהווים תמורה נוספת לדחיית תשלום. במקום זאת, הם משמשים כדי להתאים את החוב העיקרי לאינפלציה. השופט גולדברג דחה גם את הטענה כי יש לראות את העסקה כשתי עסקאות נפרדות – עסקת מכר ועסקת אשראי – שלכל אחת מהן שווי חייב במס. הוא הגיע למסקנה כי מאחר שהמע"מ על מחירם המלא של המחשבים כבר שולם מראש, לא ניתן להטיל מע"מ נוסף על הפרשי ההצמדה, קיבל את הערעור ופסק לטובת המערער. השופט מלץ והשופט א' הסכימו עם פסק דינו של השופט גולדברג.