ע"א 118/75

תקציר

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בסכסוך בעלות במקרקעין הנוגע לעיזבונותיהם של נפטרים, ודחה את טענות המערערים. המשיב ביקש הצהרת בעלות על חלקת קרקע על בסיס הסכם משנת 1961, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי למרות טענות המערערים בדבר שיהוי ואי דיוקים בתביעות עזבון. עוד טענו כי ההסכם אינו עומד בדרישות הפורמליות של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אך בית המשפט העליון הבהיר כי ההסכם כפוף לדינים שקדמו לחוק המקרקעין, שעל פיהם המסמך תקף. טענת השיהוי של המערערים נדחתה מאחר שבית המשפט לא מצא כל ראיה לוויתור מצד הקונה או להרעה במעמדו של המוכר. בנוסף, הגיע בית המשפט למסקנה כי ממצאיו העובדתיים של שופט המחוזי נכונים, והעדיף את ראיות המשיב על פני ראיות המערערים. למרות שהשופט אשר חלק על החלק של פסק הדין המורה על רישום המקרקעין על שם המשיב, וטען כי פסק דין הצהרתי לבדו אינו מאפשר שינוי כזה, דעת הרוב לא מצאה כל טעות בקביעת הרישום כפי שהוא מתיישב עם הבקשה להצהרת בעלות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמשיבים היו זכאים להוצאות משפטם.