ת"א 777/06

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת הנתבע כי חלקת האדמה המדוברת הייתה בבעלות אביו, לטיף חנה אליאס ז"ל, ודוחה את טענת התובעים כי היא הייתה שייכת לאמם, לטיפה מנסור ז"ל. המפתח לפסק הדין הוא הכרה בבעלות לטיף על הנכס בשני אמצעים. ראשית, נקבע בבית המשפט כי המנוח חנא, אביהם של לטיף ולטיפה, נתן את החלקה לבנו לטיף במתנה לפני קום המדינה. מתנה זו בעל פה נחשבה תקפה, שכן היא נתמכה בראיות למסירת הנכס, וכן בהודאות של חנא עצמו בפני שני עדים. שנית, בית המשפט הכיר בבעלותו של לטיף בקרקע על בסיס החזקה שלילית, בהתחשב בכך שהוא החזיק בקרקע למעלה מ-15 שנה – משך תקופת ההתיישנות – ללא כל התנגדות מצד חנא. החזקה זו התאפיינה בהשקעות ושיפוצים ניכרים שביצע לטיף בנכס, בסך כולל של למעלה מ-1,400,000 ₪, וכן בתשלום בלעדי של ארנונה על המגרש. התובעים, צאצאי לטיפה, לא הביאו כל ראיה לבעלותם וחויבו לשלם במקומה את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מותנה בצו שניתן בבקשה נפרדת לקיום צוואה.