ס"ע 28278-04-15

תקציר

פסק דין זה משרטט מקרה בין עובד תובע לבין מעסיק נתבע. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמזכירה בשכר מינואר 2013 ועד דצמבר 2014, למעט חופשה לצורך הריון וחופשת לידה. התובעת עותרת לבית המשפט בדרישה לתשלומים שונים שלטענתה מגיעים לה מעבודתה, לרבות הפרשות לביטוח פנסיוני, דמי הבראה ושכר בגין מספר חודשים, וכן קנסות בגין איחור בתשלום. מנגד, הנתבעת מכחישה את הטענות ואת הסעדים המבוקשים. בית המשפט מוצא בין היתר לטובת התובע. באשר להפרשות לביטוח פנסיוני, בית הדין קובע כי הנתבעת הייתה אחראית לתשלום חלקו שלו ושל התובעת בהפרשות לאורך כל תקופת עבודתה. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתנאי העסקתו, וטענתו כי על התובעת לשלם את חלקה בהפרשות לא הייתה משכנעת. זאת ועוד, התנהלות הנתבעת בהמשך תשלום מלוא ההפרשות במהלך הריונה וחופשת הלידה של התובעת תומכת בטענת התובעת. בית המשפט פסק לתובעת 608.60 ₪ דמי הבראה עבור תקופת עבודתה בשנת 2014, וכן 963 ₪ ו-173 ₪, אשר נוכו משכרה שלא כדין בחודש נובמבר 2014. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 500 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר עבור החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2014, כנדרש בחוק. בנוסף, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע סכום קצוב של 4,000 ₪ כהלנת פיצויי פיטורים, שכן הוא לא שחרר את כספי פיצויי הפיטורים בתוך פרק הזמן הנדרש ללא הצדקה מספקת. לבסוף, הנתבע נדרש לשלם לתובע 500 ₪ הוצאות משפט ו-1,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לרשות הנתבע עומדים 30 יום לשלם לתובע סכומים אלו מיום מתן פסק הדין. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.