ע"פ 3162/94

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מורכב משלושה ערעורים מאוחדים, שניים פליליים ואחד אזרחי, בנוגע לעונשים שהוטלו על עבריין סמים, מישל ישראל, ועל חילוט נכסיו. הערעורים הפליליים מערערים על חומרת העונש שנגזר על ישראל, כולל קנס, ואילו המדינה מערערת על עונש מאסר ארוך יותר. הערעור האזרחי מתנגד להחלטת בית המשפט להחרים רכוש ישראלי, לרבות רכב BMW וכספים מחשבונות בנק שהוחזקו על שם הוריו. בית המשפט קובע כי עונשו של ישראל אינו משקף את חומרת העבירות ומורה על עונש מאסר ארוך יותר, כאשר המאסר על תנאי הקודם הוחל במצטבר. עם זאת, היא מסרבת לבטל את הקנס, תוך הדגשת ההשפעה המרתיעה על סוחרי הסמים. באשר לערעור האזרחי, בית המשפט מאשר את חילוט מכונית הב.מ.וו, בתנאי שלא הועברה, ניזוקה או פורקה, ומאפשר לישראל להחזירה. בית המשפט מבטל את חילוט חשבונות הבנק של ההורים, שכן התביעה אינה מספקת ראיות מספיקות לכך שהכספים הושגו שלא כדין או בשליטת ישראל. חזקת החילוט לפי סעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים אינה חלה, שכן העברות ישראל להוריו לא הוכחו, ונטל ההוכחה מוטל על התביעה. השופטים, השופט י' באך, השופט צ.א. טל והשופטת ד' דורנר, מסכימים עם הכרעת הדין. החלטה זו, שניתנה ב-4.6.96, מחמירה את עונשה של ישראל ומבטלת חלקית את צווי החילוט.