תמ"ש 2206-01-18

תקציר

התובע הגיש תביעה לפירוק שותפות, אך בהמשך ביקש לבטלה. עוד טען כי בבעלותו חלקת אדמה והבניין עליה, אותה קיבל מסבתו המנוחה. עם זאת, הבעלות במקרקעין לא הייתה על שם התובע אלא על שם סבו המנוח. עוד טען התובע כי בנה את הבניין בעצמו, אך השופט מצא זאת בלתי סביר בהתחשב בגילו הצעיר באותה עת ובמצבו הכלכלי. סביר יותר להניח שאביו של הנאשם, א', בנה את הבניין. התובע והנתבע ערכו הסכם מתנה לגבי אחת הדירות בבניין. התובעת טענה כי ההסכם היה מותנה וכי הנתבעת לא קיימה את התנאים, ולכן יש לבטל את המתנה. הנתבע טען כי התובע כבר העביר את מלוא הזכויות בדירה וכי טענת התובע אינה קבילה שכן היא סותרת את טענותיו הקודמות במקרה אחר, וכי בכל מקרה לא התקיימו התנאים המאפשרים לתובע לחזור בו מהמתנה. השופט הסכים עם הנאשם. הם מצאו כי התובעת לא הוכיחה את הבעלות בקרקע או בבניין, וכי הסכם המתנה נועד למסד מצב קיים, וכי הזכויות המועברות בהסכם היו קיימות עוד לפני עריכת ההסכם. כמו כן, השופט מצא כי תביעתו הנוכחית של התובע סותרת את תביעתו הקודמת לפירוק השיתוף, בה הודה כי הזכויות בדירה הועברו לנתבע. עוד קבעה השופטת כי לא התקיימו התנאים לביטול המתנה, שכן מצבו של הנתבע השתנה, ותביעת התובע נטענה בחוסר תום לב, שנים לאחר מתן המתנה. השופט הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.