ע"ע 303/09

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים ובחן את התקדימים המשפטיים הרלוונטיים, החליט בית המשפט לקבל את הערעור. נקודת המוצא, ככלל, היא שבית הדין לתביעות לא ידון בתביעות לסעד הצהרתי כאשר התובע יכול לכמת את תביעתו ולפנות לסעד כספי במקומו. גישה זו מוצדקת מכמה טעמים: היא מייעלת הליכים, מונעת עומס מיותר ובלתי מוצדק על בית המשפט, מעודדת בהירות ופשרה בהצגת התביעות, ומטילה את נטל הכנת התביעה על התובע, המתאים ביותר לעשות כן. במקרה זה, פיצול הדיון לרכיבים הצהרתיים וכספיים לא רק שאינו רצוי ואינו יעיל, אלא אף עלול להוביל לעומס מיותר על בית המשפט, מה גם שהזכות לצבירת ימי מחלה בתקופת שבתון כבר הוכרעה. על המשיבים להחזיק במידע הדרוש לכימות תביעתם, כגון מועדי השבתון, השכר שקיבלו בתקופה זו וזכויותיהם לימי מחלה. אולם, אם באמת חסר למשיבים מידע זה – אותו יש לפרט בבקשתם – והמדינה מחזיקה בו, על המדינה למסור להם אותו. ניתן לעשות זאת ללא התערבות בית המשפט, אך במידת הצורך בית המשפט יכול וצריך להורות למדינה לשתף מידע זה. אם המדינה תסרב למסור אותו, למרות שבידי הנתונים המבוקשים, יוכלו המשיבים לבקש צו בית משפט לשחרורו. החלטת הרוב, עליה הסכימו הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ והשופט יגאל פליטמן, יחד עם נציג הציבור מר חיים קמיניץ, מחייבת את המשיבים להגיש כתבי תביעה מתוקנים ומכומתים ולשלם את שכר הטרחה הנדרש. יתר על כן, אם המשיבים זקוקים למידע מהמדינה כדי לכמת את טענותיהם, הם רשאים לבקש זאת באופן פורמלי. לאחר מכן יחזור התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים בהתאם להחלטה זו. נציג הציבור מר שלום חבשוש, אליו הצטרף השופט רבינוביץ, בחלקו עם דעת הרוב, הדגיש כי על המדינה, כמעסיק, מוטלת האחריות לשתף באופן יזום את המשיבים בכל מידע הדרוש כדי לכמת את טענותיהם. לטענת מר חבשוש, חובה זו קודמת לחובת המשיבים לכמת את טענותיהם. ההחלטה ניתנה בירושלים, והצדדים יקבלו הודעה על פסק הדין ללא נוכחותם הפיזית. לא יהיה סדר לגבי עלויות.