ע"פ 7470/15

תקציר

הערעור מערער על העונש שהוטל על המערער של 9 שנות מאסר בפועל, מתוכן שנתיים על תנאי, וכן קנס בסך 850,000 ₪, בעקבות הרשעתו במסגרת הסדר טיעון ב-34 עבירות, בהן שוחד, מרמה, הפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט, גילוי תוך הפרת חובה והלבנת הון. רוב השופטים, השופט ז' זילברטל והשופט י' דנציגר, קיבלו את הערעור והפחיתו את תקופת המאסר בפועל ל-7 שנים, בעוד יתרת העונש נותרה בעינה. השופט מ' מזוז התנגד והצביע בעד קיום העונש שהטיל בית המשפט המחוזי. הטענה העיקרית שהעלה המערער, שהתקבלה אף היא על דעת רוב השופטים, הייתה כי בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על כתב אישום שלא הורשע בו. גזר הדין כלל התייחסויות לקטעים הלקוחים מכתב אישום אחר, והעניק למעשיו אופי חמור יותר מזה המתואר בכתב האישום שבו הודה. בנוסף, קיבלו השופטים את הטענה כי שיתוף הפעולה של המערער עם הרשויות והבעת החרטה שלו מצדיקים הקלה בעונשו. אף שבית המשפט המחוזי התחשב בכך בבואו לקבוע את גזר הדין, התוצאה אליה הגיע לא ביטאה שיקול זה במידה מספקת. השופט מזוז הדגיש את חומרתם הרבה של מעשיו של המערער ואת הצורך בענישה מחמירה ומשמעותית, וסבר כי הטעות ביחס לכתב האישום היא שולית ואינה משפיעה על העונש שהוטל. לדברי השופט מזוז, גם להבעת החרטה של המערער ולשיתוף הפעולה שלו עם הרשויות ניתן משקל מספיק על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, לדעתו, לא הייתה הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין, והיה מקום לקיים את גזר הדין המקורי.