עפ"ת 31854-01-11

תקציר

מספר ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בגין עבירות של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפי פקודת התעבורה ותקנותיה. טענה נפוצה שהועלתה בכל שבעת הערעורים היא כי שגו בתי משפט קמא בקבלתם תעודת כיול חיונית למכשיר הינשוף המשמש לבדיקות פיכחון, שכן היא התבססה על עדות שמיעה. התעודה המדוברת היא של חברה בריטית המייצרת בלוני כיול עבור משטרת ישראל, ומסיבות פרקטיות אינה יכולה להעיד פיזית בבית המשפט. בית המשפט הסכים כי הגשת המסמך הפרה את הכלל בדבר ראיות שמיעה, אך הכיר בחריגים לכלל זה. המדינה טענה כי התעודה נופלת תחת החריג ההלכתי, ואילו המערערים טענו נגד קבילותה. בית המשפט מצא כי התעודות הן רשומות מוסדיות כהגדרתן בפקודת הראיות ולכן ניתן לקבלן. טענה נפוצה נוספת הייתה בדבר מחיקת המונח "אמצעי שנקבע" בתקנות התעבורה ובקשת המערערים לזכות אותם בשל היעדר מדד קבוע של רמת האלכוהול האסורה. בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי התיקון הוא שינוי נוסח בלבד ואינו מבטל את עבירת הנהיגה בשכרות. ספציפית לכל מקרה, בית המשפט בחן את הקביעות העובדתיות ואת גזרי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט קמא ולא מצא עילה להתערב. כל אחד מהמערערים הורשע בנהיגה בשכרות על סמך ראיות שהוצגו, שכללו את תוצאות בדיקות מכשיר הינשוף, תצפיות נוספות על התנהגות המערערים והודאותיהם בחלק מהמקרים. גם העונשים שהוטלו, שכללו קנסות, פסילות ומאסר בפועל (על תנאי או בפועל), נמצאו סבירים ולא מופרזים. ככלל, הערעורים הן על גזרי הדין והן על גזרי הדין נדחו, והמערערים חויבו לעמוד בפסילות שהוטלו עליהם ולשלם את כל הקנסות שטרם נפרעו עד למועד שנקבע.