ערר 4/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת המשיב, מכוח חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989, להפסיק את השימוש של המערערת במתקן הגז שלה בבאר שבע, למעט לאחסון מיכלים מיטלטלים. המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, אשר ניתן באופן זמני על ידי השופט. החלטת המשיב דומה רעיונית לפסק דין של בית משפט, בכך ששתיהן ניתנות מכוח סמכות סטטוטורית. השופט קבע כי בקשת המערער לעיכוב ביצוע לצמיתות תקפה, וכי יש להקפיא את החלטת המשיב לסגור את המתקן עד לסיום הליך הערעור, שכן קרבתו של המתקן לאזורי מגורים אינה מהווה סכנה מיידית. השופטת מתחה ביקורת על שני הצדדים על כך שהרחיבו את טיעוניהם מעבר להיקף הבקשה, ולא התמקדו בסוגיה האמיתית שעל הפרק. הוא ציין כי מתקן הגז של המערערת היה נושא לדיונים קודמים, ונראה כי האמוציות שנקשרו לתיק מעיבות על שיקול דעתם של שני הצדדים. השופט הדגיש כי המשיב נשא בנטל ההוכחה, ולא הצדיק די הצורך את קיום צו הסגירה, במיוחד נוכח מחויבותה של המערערת לשיפור הבטיחות במתקן. הדיון בערעור נקבע לשני מועדים בחודש יולי 1999, והשופט הפציר במערער לשתף פעולה עם המשיב כדי להבטיח את שלום הציבור במהלך הפעלת המתקן. פסק הדין התייחס גם לטעות פרוצדורלית של המערערת בכל הנוגע להגשה מאוחרת של חוות דעת מקצועית, אשר פגעה בזכותו של המשיב להתגונן, והורה כי כל הגשה כזו תעמוד בכללים שנקבעו לחוות דעת מומחה.